קול אררט
רחל אררט
עיון ספרותי באגדה "רבי ויוחנן וריש לקיש"
האגדה, האצורה בספרות התנאית והאמוראית, ממצעת בין הסיפור המקראי ובין הסיפור העממי (כולל הסיפור החסידי וסיפורי עגנון). אי לכך יימצאו בה, מחד גיסא, סממנים ספרותיים המאפיינים את הסיפור המקראי; ומאידך גיסא יתגלו בה סימנים המציינים את הסיפור העממי המאוחר. כראשון וכאחרון: הסיפור באגדה לא בא לשעשע או להנות את המאזין - אלא ללמדו לקח. הסממנים הספרותיים הצורניים משמשים כלי להעברת המסר התכני.
הוראת מונחי הסיפורת בחטיבת הביניים
הקביעה, "שאנו שואפים לחנך קורא טוב: הנאה מספרות מעולה ומסוגל לחוות דעה, בהתאם לגילו, על מה שקרא" - מניחה, כי בשונה משאר האומנויות - הניתנות להיקלט באורח בלתי אמצעי ומסתפקות בהתבארות כוללנית - אמנות הספרות חייבת ליזקק למלאכת התיווך בין היצירה לקורא, העשוי בתמימותו להתייחס אל הטקסט הספרותי כהתייחסותו אל כל טקסט מלולי אחר. תכונותיה האיכותיות של היצירה הספרותית שוללות את האפשרות של התקשרות ישירה בין היוצר (הסופר) ובין הקורא (התלמיד). המורה, המבקש "לחנך קורא טוב", ממלא אפוא תפקיד של מתווך, המבטיח איכות גבוהה של התקשרות זו.
