אמת וחסד במקרא

האמת והחסד הן שתי אידאות מרכזיות בסיפור המקראי, ועוברות בסיפורים מקראיים רבים כחוט השני. האמת מייצגת את הדבר המתקבל על הדעת, שיש לתת בו אמון, הדבר הנכון שראוי לעשותו, בהתייחסותנו אל הזולת במערכות "מן הדין"- מן ההגיון. "חסד" מציין את העשייה המפליגה מעבר למתחייב מן השיקול ההגיוני, וזאת משום ההתגברות של תחושת החיבה המשולבת עם הרגשת החובה, ביחסנו אל הרע. מרכזיותם של האמת והחסד, כערכים בסיפור המקראי, נמצאו, ולא במקרה, מכוונים אל שני הפנים של האלוקות במקרא: מידת הדין ומידת הרחמים.